תעבדו בשקט, ההצלחה כבר תעשה את הרעש
“למה אתה לא חושף את תיק ההשקעות שלך? אני בטוחה שיש לך במה להתגאות.”
את הערה הזאת זרקה לי אפרת, הבנקאית שלי. אני יכול לומר שלולא אפרת הייתי ממזמן עוזב את הבנק
הקטן והלא מפותח הזה. האתר שלהם למסחר בבורסה כלכך מיושן אך למזלי אני לא סוחר יומי. אלא משקיע
ערך בחברות צמיחה. אפרת תמיד משבחת אותי ואומרת לי גם ברגעים לחוצים “אני לא דואגת לך אתה יודע
לעשות כסף מכסף” והיא צודקת, האמת שלא רק אפרת גורמת לי להשאר בסניף זה כולם שם כאלה, מנהל
הסניף נתן לי את מספר הטלפון הפרטי למקרים דחופים. כנראה שזה מה שעושה את כל ההבדל, היחס
האנושי.
באחד מהימים שהגעתי לבנק שוחחתי עם אפרת על העסק החדש שהקמתי, לימודי שוק ההון אחד על אחד
איתי” היא הגיבה בחיוב וקרצה לי שכבר יש לי לקוחה. ושאלה מתי אני מתחיל. אמרתי לה שכרגע אני בונה
קמפיין שיווק ונתתי לה לקרוא מאמר שיווקי קצר על לימודי שוק ההון איתי. “למה שלא תחשוף את תיק
ההשקעות שלך אני בטוחה שיש לך במה להתגאות”
הרבה אנשי שיווק שאלו אותי את השאלה הזאת, והמליצו לי לעשות זאת בטיעון שזה ימשוך אליי לקוחות.
אני אדם צנוע, לא מחפש להראות את עומק הכיס שלי.
בתור ילד גדלתי בצניעות אבל באיכות חיים גבוהה. להורים שלי לא היה תזרים מזומנים מספיק כדי להוציא
אותנו לחופשות בבתי מלון ובחיים לא טסתי לחול עד גיל 19 ,אז באותה תקופה, היו לי רווחים מהבורסה על
סך 25 אלף ש”ח והחלטתי לממש אותם ולטוס למזרח. הבעיה הייתה שלא מצאתי שותפים כי בגילאים האלה
כולם בצבא, במכינה או מרוששים מכסף. אז טסתי לבד ואפילו זו תהיה חוויה עוצמתית יותר.
כך בגיל 19 עליתי בפעם הראשונה בחיי למטוס. לבד. טיסה של 12 שעות לבנקוק וטיילתי במזרח במשך
חודשיים וחצי. זאת הייתה אחת החוויות העוצמתיות בחיי ואני יכול לומר שאני ממש צריך להודות להוריי שלא
הטיסו אותי לחו”ל לפני כן. להוריי לא הייתה הכנסה גבוהה בשביל שישאר מזומנים להוצאות כאלו אבל הם
תמיד דאגו שיהיו לנו בגדים נאותים, אוכל בשפע ובית גדול עם חדר פרטי לכל ילד והאמת אלו הדברים
החשובים באמת כשאתה ילד. אתה גודל להיות מבוגר שמעריך חוויות כאלו אחר כך.
אני רואה הרבה אנשים שחושפים ומקצינים מה שיש להם ולפעמים גם לוקחים הלוואות ענק לרכישת רכב
יוקרה למשל, אני לא רואה בזה הגיון כלכלי, אבל כל אחד חי לפי שיקול דעתו.
יש קטע בישראל, שעוברי אורח רואים רכב יוקרה הם אוהבים לפרגן בקללה אן שתיים “תראה את הבן זונה,
איזה פרארי יואוווו” “קלוט את הקאדילק שהשכן הביא” וחברו משיב ” עזוב בטח הביא אותה בהימורים” “בטח
אמא שלו בעיסוק עתיק יומין” אין, קשה לנו לקנא בשקט, חייבים להרגיש יותר טוב מאחרים. אז
מספרים לעצמינו סיפור למה זה לא טוב הדבר הזה שאנחנו רואים והיינו מתים שיהיה לנו גם. אני חושב
שאולי לזה התכוונו שאמרו “אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין”. למרות שאני גדל מהקנטות
ותגובות שליליות גורמות לי עוד יותר לתקוף את המטרה. בסוף זה שובר ולא נעים.
אני לא צריך להגיד “תראו כמה עשיתי בואו ללמוד אצלי,” אני צריך להראות שאני יודע. אני יכול לדמיין את
התגובות של כאלה “שלא מאמינים בכסף קל” כאלו שחושבים שיש דרך אחת להתפרנס והיא כמובן, להתברג
/
כשכיר בחברה טובה בעזרת תואר אקדמי שקרעת עבורו את התחת 4 שנים ושילמת עשרות אם לא מאות
אלפי שקלים. אבל האמת שלעשות כסף בבורסה זה פשוט, אבל לא קל. השיטה פשוטה אך ליישם אותה היא
הקושי אבל לא הרבה יודעים שהקושי הוא ביננו לבין עצמינו, כמה אנחנו חזקים להתגבר על הרגשות ולפעול
לפי אסטרטגיה ותוכנית עסקית.
אני לא אומר שלהיות שכיר זה רע וללמוד באוניברסיטה זה מיותר חלילה. לולא אנשים חכמים העולם לא היה
מתפתח, אבל כשמקשרים את זה להצלחה כלכלית אני חייב לומר שיש דרכים יותר פשוטות אם זו המטרה.

• זמן הבורסה
  מציבים מטרה.
  מתכננים תוכנית.
  נשארים בפוקוס.
  עובדים קשה.
  כובשים את המטרה!
  נשארים צנועים-